על האימון האישי כמתנת יום הולדת (או: מזל טוב, יקירתי. קניתי לך אימון אישי...) 

"דודי שלום, מדברת ספיר (שם בדוי). במסגרת מסיבת הפתעה שאני עורכת לבעלי לכבוד יום הולדתו הארבעים, חשבתי להפתיע אותו במתנת יום הולדת ייחודית - אימון אישי להצלחה. נכון שזה מקסים...?"
השיחה הטלפונית הזאת, שהתקבלה במשרדי לפני כשבועיים, מייצגת מיני-תופעה שהולכת ומתרחבת בחודשים האחרונים. מבלי להפחית בערכו של האימון האישי, אנסה להאיר במאמר זה את כלל השיקולים שיש לקחת בחשבון בטרם מעניקים לאדם אהוב מתנה נפלאה שכזאת.
יתרונותיו הרבים של האימון האישי הן ככלי להשגת יעדים בקרב ארגונים, והן כמנוף להגשמה עצמית בקרב כלל הציבור, הם המנוע העיקרי שלנו כמאמנים לשמש כמסיונרים של הקואוצ'ינג, ולהפיץ את הגאולה לכל מי שחפץ להתנסות. אולם, עם פריצתו של האימון האישי לתודעה הקולקטיבית (ויש לפרגן לתרומתה של 'רשת' לתהליך), החלה גם התעניינות גוברת והולכת בתחום כמתנה לחבר, בן זוג, או בן משפחה, ויש אפילו שמרחיקים לכת ו"קונים" שירותי אימון לחברם לעבודה. לכאורה - מתנה מבורכת ונפלאה, ואני האחרון (כאחד שרואה באימון דרך חיים) שינסה לחבל בהפצת הברכה.
אולם, בטרם תרוצו להתקשר למאמנים לקנות מתנה שכזו לבני זוגכם, ולאור מורכבותו וייחודיותו של תחום הקואוצ'ינג, חשוב שתשקלו את הפרמטרים הבאים:

1. ראשית, "אימון אישי" פשוטו כמשמעו - אישי הוא, ולכן מה שמתאים לאדם אחד, לא בהכרח מתאים לחברו. כדי להגיע לאימון אישי דרושה מידה מסויימת של בשלות הכרתית, ומוכנות ליצירת מערכת יחסים מחייבת בין המאמן והמתאמן. בעוד שאנשים שמבקשים אימון לעצמם, סביר שעברו כבר שלב כזה או אחר של מוכנות נפשית, הרי שניסיון "להצמיד" אימון לגורם נוסף, יכולה להתפרש בעיניו כמטלה או כבזבוז זמן, ואז - שכרנו בהפסדנו...

2. רמת המחוייבות לתהליך - תוצאות האימון תלויות בסופו של דבר בכוונות, בבחירות ובמעשים של המתאמן, הנתמכים ע"י מידת מחויבותו לאימון. התהליך מלווה בדרך כלל במשימות שעל המתאמן לבצע בין המפגשים, ובמידת התשוקה שלו לפריצת דרך בחייו. מתאמן שלא חש מחוייב לתהליך האימון, הרי שהאימון (ויהיה זה המאמן הטוב ביותר שיעביר אותו) לא ישיג את התוצאות הרצויות. בנוסף, לתשלום עבור האימון מכספו של המתאמן יש אפקט פסיכולוגי בבחינת "דיסוננס קוגניטיבי" - אדם ששילם מכספו עבור האימון יחפש דרכים להצדיק את התשלום שהושג ביזע רב, ולפיכך ירתום את עצמו למאמץ האימוני. אדם שקיבל את האימון כמתנה, לא תמיד ירתום את כל-כולו למשימה (במיוחד במצבים בהם האימון עובר לחלקו המעשי והלא-פשוט עבור המתאמן), ובכך יפגע באפקטיביות האימון. אימון הוא בבחינת טנגו בשניים. המאמן לבדו יכול לייעץ, אך כדי לאמן נדרשת מחוייבותו של המתאמן.

3. ההכרה בצורך באימון אישי - אחת האמונות הבסיסיות שמלוות אותי כמאמן היא שאין אדם שאימון אישי לא יכול לקדם אותו להגשמת יעודו ומטרותיו. אמירה כזאת עשוייה להיות נכונה, רק אם המתאמן מאמין בה. בפועל, יתכן מצב בו המועמד לאימון כלל לא חש צורך באימון ויהיו סיבותיו אשר יהיו. יתכן שהוא נמצא באזור החזון שלו, והסיפוק שלו מחייו באותה נקודת זמן היא מקסימלית. כך, שאימון יהיה לא יעיל בנקודת הזמן הספציפית הזאת. או לחילופין אדם שלא מאמין ביכולותיו של האימון להביא אותו לידי השגת תוצאות, ופועל בנחרצות כדי להוכיח למאמן שאין האימון אלא בזבוז זמן עבורו. הדבר פועל בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה...

4. המחויבות בחיסיון - אחד מכללי האתיקה של ה ICF מחייב בחיסיון מלא באשר לגילוי פרטי המתאמן או המהלך האימוני. כמובן שחיסיון זה (בין אם נבקש זאת או לא) נפגע כבר מתוקף נסיבות שליחתו של המתאמן לאימון ע"י מכריו...

5. מעורבות גורמים חיצוניים - תהליך האימון חייב שיהיה נקי מכל השפעה סביבתית כלשהיא. אין הכוונה שהאימון יתייחס לעולם נטול תכתיבים סביבתיים, אלא שהמהלך האימוני לא יפגע מכאלה. במקרה בו המתאמן נכנס לאימון שקיבל במתנה, סביר להניח שנותני המתנה (בין אם מדובר באשתו, ילדיו, או חבריו) יהיו מעורבים בצורה כזאת או אחרת בתהליך. מעורבות שכזאת הינה חיובית ונכונה אם הצורך בא מתוך המתאמן, אולם במקרים אלה מופעל לעיתים לחץ סביבתי שנוצר עקב המעורבות. דוגמה למקרה קיצוני אחר שעלול לסבול מתסמונת שכזאת - אשה השולחת את בעלה לאימון אישי, והבעל, שמכיר בצורך שלו להתגרש במהלך האימון, חש חובה מוסרית לאשה שזכרה את יום הולדתו ונתנה לו מתנה נפלאה שכזאת...

6. רמת הפתיחות והאמון - תנאי להצלחת התהליך הינה מידת הפתיחות של המתאמן, ויצירת מערכת של אמון בין המאמן והמתאמן. לא כולנו בנויים לרמת פתיחות שדרושה באימון אישי, ובטח לא בכל שלב בחיינו. לפיכך, בטרם נשלח את חברנו לעבור אימון אישי, יש לברר איתו האם הוא בנוי לתהליך.

המקטרגים יצביעו בודאי על מודל הקואוצ'ינג הניהולי בו הארגון "מכתיב" למנהל לעבור אימון ניהולי, כאנטי-תזה לכל הנאמר לעיל. ובכן, ההבדל המהותי הוא במטרות - בעוד שאימון ניהולי/ארגוני מתייחס למטרות שנקבעו ע"י הארגון, מתוקף תפקידו של המתאמן, הרי שאימון אישי מתייחס למטרות אישיות, ומטרות אישיות חייבות להיות נטולות תכתיבים חיצוניים.
למרות כל האמור לעיל, ראוי לציין שאיני מסתייג כלל וכלל מהאפשרות להעניק אימון אישי כמתנה. להפך, אני מוצא בכך קסם רב, ובמיוחד במסר שמתנה מסוג זה מעבירה לאדם אהוב -"אני אוהב/ת אותך עד כדי כך, שאני מעניק/ה לך עתיד יפה יותר של הגשמה והשגת יעדים." אולם, בטרם עושים צעד כזה, חשוב שהשיקולים שצויינו כאן ילקחו בחשבון, כאבן בוחן להתאמה של המתאמן הפוטנציאלי לאימון אישי.